למה אני כבר לא בורחת משיחות קשות (ואיך זה שינה את הצוות שלי) מעדיפים להאזין לפודקאסט על המאמר (באנגלית)? - לחצו כאן לפני שנתיים, כשדפנה יצאה מהמשרד שלי וקלטתי אותה לאחר כמה דקות משוחחת עם אסנת בפינת הקפה בדמעות, הבנתי שאני עושה משהו לא נכון. הייתי צריכה לדבר איתה על הביצועים הירודים שלה כבר חודשיים קודם, אבל המשכתי לדחות. "אולי זה יתחיל להשתפר מעצמו", אמרתי לעצמי. "אולי זו רק תקופה קשה". התוצאה? הצטברות של תסכול, צוות שהתחיל לפקפק ביכולת שלי לנהל, ובסוף שיחה שהרגישה יותר כמו עונש מאשר הזדמנות לצמיחה . היום אני יודעת שאם הייתי מתמודדת עם הקושי מההתחלה, גם דפנה וגם הצוות היו במקום אחר לגמרי. השיחות הקשות הפכו להיות הכלי החזק ביותר בארגז הכלים הניהולי שלי, ואני רוצה לחלוק איתכן איך . מתוך הבנה שהשיחה תהיה קשה בכל מקרה, אבל יש לה את הפוטנציאל להיות גם בעלת ערך. אם נסתכל על קונפליקט כיותר מ"בעיה שצריך לפתור", כסיפור אישי. נבין שכמו כל סיפור, הוא ניתן לשכתוב. דרך עריכה מחדש של הקונפליקט ניתן ליצור מציאות חדשה, גם עבורנו כמנהלות, גם עבור העובדות והעובדים...
